פסק דין
בצהרי יום 27.12.12, פקדו מעקלים מטעם עירית תל אביב (הנתבעת) את בית העסק של התובע. המעקלים פעלו מכוח פקודת המיסים (גביה), בשל חוב ארנונה שחב התובע לעירית תל אביב. המעקלים תפסו והעבירו לחזקתם טלוויזיה מדגם LG בעלת מסך בגודל 50 אינץ וכן מסך מחשב (להלן "המיטלטלין").
ביום 11.3.13 הוסדרו תשלומי הארנונה בין הצדדים, ועל כן אישרה הנתבעת לתובע, לקבל בחזרה את המיטלטלין לידיו.
תפיסת המטלטלין מחד ואישור שחרורם מאידך, אינם נתונים במחלוקת ועולים בבירור מדו"ח תפיסת המטלטלין ומן המסמך הנושא כותרת "אישור שחרור מטלטלין", שניהם צורפו לכתב התביעה.
השתלשלות הארועים, לאחר האמור לעיל, מעוררת דאגה רבה בליבו של הקורא את כתב התביעה. על פי האמור בכתב התביעה, הגיע התובע למחסן בו מוחזקים המעוקלים, חמוש באישורו של מר הרשקוביץ מהאגף לגביית ארנונה בנתבעת, המאשר כאמור, החזרת המטלטלין לידיו. ואולם לא טובין ולא יער. למטלטליו של התובע, לא נמצא זכר במקום. לא זו בלבד, שמטלטליו לא היו בין יתר החפצים המוחזקים במקום, אלא שלדברי התובע, הפצירו בו האחראים במקום, לשלוח ידו ולקחת ציוד אחר, תחת זה אשר היה בבעלותו.
יש לציין כי התובע צילם את המחסן האמור והציג את התמונות במהלך הדיון בבית המשפט. מן הצילומים, נשקף חדר, שעל רצפתו, מושלכים מכשירים וציוד יקר ערך בערבוביה, כאשר חפצים נערמים זה על גבי זה, משל היו גרוטאות באתר פסולת. התובע סירב לקחת ציוד לא לו ועזב את המקום.
למרבה הצער, אין מחלוקת על אף אחת מן העובדות המתוארות לעיל.
בתביעה שבפני, עותר התובע להשיב את חפציו או לפצותו על פי ערכם.
למרות העובדות המוסכמות, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה. לטענת הנתבעת האחריות לאחזקת המטלטלין אינה אחריותה, אלא אחריותה של חברת "תפנית" שירותים משפטים בע"מ, שהינה חברה קבלנית המספקת לעירייה שירותי "הוצאה לפועל" לשם אכיפת גביית חובות עירוניים (להלן- "תפנית").
לעמדת הנתבעת הנזק הנטען, נגרם לתובע בשל רשלנותה של תפנית. כן מפנה הנתבעת לסעיפי האחריות, בחוזה שנחתם בין הנתבעת לבין תפנית (במאמר מוסגר יצוין כי החוזה הנטען, לא הוצג ולא צורף לכתב ההגנה והנתבעת הסתפקה בציטוט חלקים מאותו מסמך, במסגרת כתב ההגנה שהגישה).
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל. ואלו נימוקי:
חבוסעיפים 14 ו- 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 קובעים כך:
14. לענין פקודה זו, המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם".
ה15.לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:
(1)הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;
(2)הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;
(3)הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;
(4)הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;
(5)הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין.
אחריותה של הנתבעת, בגין הנזק שנגרם למטלטליו של התובע, קמה בין מכוח הסעיפים האמורים בפקודת הנזיקין ובין מכוח חוק השומרים, תשכ"ז – 1967. שירותיה של חברת תפנית, התבקשו, לצורך ביצוע עיקול ותפיסת מטלטלין, בשל אי תשלום חוב ארנונה. הסמכות לעיקול מטלטלין, נתונה לנתבעת, מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש] (ר' סעיפים 309 ו-311 לפקודה). הנתבעת העסיקה את תפנית, כשלוחה, לעשיית מעשים הנתונים בסמכותה ולפיכך אחריותה של הנתבעת, מכוח סעיף 14 לפקודת הנזיקין.